חרוש נ' דן חב' לתחבורה ציבורית בע"מ ואח'

פסק דין

התובע, יליד 11.10.93, הגיש תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), לפיצויים בגין נזקי גוף.

הנתבעת 1 הינה חברת הסעה ציבורית אשר במועד הרלבנטי לתביעה, המשמש ו/או הבעלים של אוטובוס מספר 0961601. הנתבעת 2 הינה המבטחת כמשמעותו בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א- 1981.

על פי המתואר בכתב התביעה, ביום 5.3.06, בשעה 18:30 לערך, בעת שהתובע ישב לאכול עם חברים על מעקה ברחוב השומר בבני ברק הגיע אוטובוס הנתבעת, עלה על המדרכה, פגע ברגלו של התובע והפיל אותו ארצה. לטענת התובע, נהג האוטובוס ראה את הילד נופל ושמע את צעקותיו אך בחר להתעלם מכך.

הנתבעת כפרה בחבותה לפיצוי התובע בגין נזקיו הנטענים כתוצאה מן התאונה. בכתב ההגנה מטעמה טענה כי האירוע הנטען לא התרחש כלל או לא התרחש באופן המתואר בכתב התביעה.

נוכח המחלוקת הנטושה בין הצדדים בשאלת האחריות, החלטתי ביום 2.4.09 כי לאור נסיבות העניין יש להפריד בין שאלת החבות לבין שאלת הנזק, כך שתחילה תוכרע שאלת החבות.

שמעתי את הראיות בסוגיית החבות והצדדים הגישו סיכומיהם בעניין זה.

דיון:

נסיבות התרחשות התאונה

התובע תיאר בתצהיר עדותו הראשית כך:

"4. במדרכה שליד הישיבה יש חוצצים בין הכביש למדרכה.

שמתי את רגלי הימנית על אחד מהחוצצים הללו בצורה שהמרפק

שלי בולט לכיוון הכביש בערך כ- 20 ס"מ מעבר לחוצץ. כמו כן

השוק שלי הייתה במצב שלא ניתן להכניס את הרגל חזרה

לכיוון המדרכה ללא שאני ארים את הרגל".

בהמשך:

"8. אחד מהאוטובוסים (של חברת דן) היה בנתיב הימני הקרוב

לחוצץ עליו הנחתי את רגלי. אוטובוס זה היה אוטובוס דו

מפרקי והוא נצמד למדרכה, קרוב לחוצץ, על מנת לאפשר

לאוטובוס הצמוד אליו לעבור".